האלווין (Halloween) ,או "ליל כל הקדושים" כפי שהוא תורגם בכל סיטקום שגדלנו עליו, הוא החג האמריקאי שהכי היינו ha רוצים לחגוג. נכון, כריסטמס זה שלג ומתנות, וThanksgiving זה תרנגול הודו וסעודה משפחתית ופסחא זה... ביצים? אניווי, לכל החגים האלה יש איזשהן קונוטציות נוצריות מאוד כבדות, ואנחנו, כידוע, לא מתחברים לדתות פופולריות, אבל האלווין זה משהו אחר.
ההשוואה המתבקשת היא לפורים, כמובן. גם פה מסתובבים עם תחפושות וגם פה. גם בהאלווין הילדים הם מרכז החג, וגם בפורים. בשניהם טוחנים בעיקר ממתקים. אבל איך אפשר להשוות בין חג שבו הילדים מתחפשים לדמויות מארץ נהדרת לבין חגיגת הלילה שבו המתים מתהלכים ברחובות?!
אולי בתור יהודים אנחנו לא מרגישים צורך לחגוג סיטואציות של אימה, כי לנו יש אותם בדוקו ביום השואה, אולי אנחנו לא מתחברים למחשבה שהמתים לא באמת הלכו לשום מקום והם רק מחכים להזדמנות שלהם לחזור (אם כי, תחיית המתים? בואו...).
מה שלא תהיה הסיבה, בניגוד לקישוטי הכריסטמס שתלויים אצלנו בסוכה, האלווין לא תפס אצלנו כחג ולא השתרבב לפורים או לשום חג אחר. אבל אנחנו לא מתכוונים לוותר על העונג שבהתעסקות עם המוות בסוף חודש אוקטובר.
דמיינו את הבית שלכם, או המשרד שלכם, מקושט במיטב הגולגלות והשלדים. אתם בתחפושות ובאיפור. ואז מתרחש רצח. אתם לא יודעים מי עשה את זה, אבל זה בוודאי היה אחד מכם. ועכשיו זה התפקיד שלכם לחקור אחד השני, לבחון את הראיות, ולתפוס את הרוצח לפני שהוא יתפוס אתכם.