צוות שעובד טוב ביחד הוא צוות מנצח. אבל איך מייצרים צוות שעובד אחד עם השני ולא אחד כנגד השני?
על פי מחקרים שנעשו בארה"ב לבני אדם יש נטייה שבטית. אלה יכולים להיות ילדים בבית הספר או מבוגרים בסביבה מגוונת אתנית. לרוב ימצא את עצמו האינדיבידואל נמשך לקבוצת אנשים שדומה לו – בצבע, בסגנון המוזיקה, בחוויות חיים משותפות. חלוקה כזו יכולה להיות גם רנדומלית ומוגדרת מבחוץ, כגון מחנה קיץ של תנועת נוער שבו הילדים מחולקים לקבוצות שונות באופן אקראי.
החוקר אליוט אהרונסון, שחקר את התופעה, מספר על מקרים שבהם כל קבוצה מקבלת שם, או צבע, או חיה, ובאופן מיידי חברים הופכים לאויבים. הזהות הקבוצתית של כל אחד מהילדים הופכת להיות חשובה יותר מכל דבר אחר, ואם תתקיים תחרות בין שתי הקבוצות, כל אחד יתן את כולו כדי שהקבוצה שלו תנצח ואולי אפילו יותר חשוב – שהקבוצה השניה תפסיד.
עולם המבוגרים לא שונה. אנחנו מזהים את עצמנו עם קבוצות ספורט, עם מפלגות פוליטיות, עם אנשים מאותו הצבע, המגדר או הלאום. אנחנו מרגישים בטוחים יותר עם אנשים שאנחנו יודעים שיש לנו שפה משותפת איתם, חוויות משותפות, וכך קורה שגם בתוך משרד הגיבוש הוא תת-קבוצתי, גיבוש של קליקות.
לכן פיתח אהרונסון את "כיתת הפאזל" (Jigsaw Classroom), שיטה שבה כדי להגיע להצלחה במשימה, כל אחד מאנשי הקבוצה הוא משמעותי. כשמדובר בילדים, כל אחד מקבל חלק מהחומר הנלמד ומלמד את שאר חברי הקבוצה. כך משימת הלימוד הופכת להיות משימה קבוצתית של הילדים ולא מאבק של המורה מול התלמיד.
בצוותי עבודה טקטיקה כזו לא תמיד אפשרית ביום יום. לכל חבר צוות יש את המשימות שלו, ולא תמיד לחברי הצוות האחרים יש צורך או זמן להבין את המשימות של אחרים.
אבל החשיבות של העבודה המשותפת כצוות היא מהותית לפרודוקטיביות גבוהה ולאווירת עבודה חיובית. לכן קיימים אירועי גיבוש, אם מנצלים אותם כמו שצריך.
כמובן שיש משמעות רבה גם לזמן הנאה משותף, אשר לא כולל משימות לביצוע, אבל אם ניתן לנצל את זמן הגיבוש, או אפילו הhappy hour השבועי, לפעילות שתעזור לקבוצת אנשים להפוך לצוות, זה בהחלט עדיף.
וזה בדיוק מה שקורה בתעלומות הבלשיות של "התא האפור". כל אחד מהמשתתפים מקבל חלק מהפאזל, דמות אחת שאותה הוא מגלם חלק מהמידע על הדמויות האחרות. רק אם כל אחד יחלוק את המידע שיש ברשותו תוכל הקבוצה, כקבוצה, לפתור את הפשע. כך נוצר מצב שאנשים שאף פעם לא מציעים הצעות או מדברים בציבור הם פתאום במרכז העניינים, הדמות שאותה הם מגלמים היא הדמות שממנה כולם רוצים להוציא מידע ומחכים למוצא פיהם; או מקרים שבהם ראיית הזהב, הרמז החבוי היטב שבלעדיו אין שום סיכוי לפענח את הרצח ולתפוס את הפושע, מתגלה על ידי העובד או העובדת הכי פחות צפויים.
החשיבה השיתופית משפיעה גם על מערכות היחסים הבין אישיות אחרי המשחק. ההערכה גוברת ותחושת ההישג הקבוצתי מעצימה את החיבור בין האנשים.