• gadywe

הפאזל - חששות מאי שיתוף פעולה

עודכן: 21 באוק׳ 2021



"שמע, אתה צריך להיות מוכן לזה", אמרה לי מנהלת הרווחה יום לפני התעלומה. "יש כמה חבר'ה בצוות שהם לא ממש דברנים. אני מקווה שזה לא יהרוס את המשחק."



הייתי בתחילת הדרך, עוד לפני שהתחלתי להריץ את התעלומות בלייב. ידעתי שהמשחק עובד בזום, אבל גם ידעתי שזה קם ונופל על השתתפות של אנשים. מה אני אעשה אם הדמות הכי חשובה שלי תכבה מצלמה? תחליט לעזוב באמצע? הרי המשחק בנוי בצורה כזו שכולם צריכים לחלוק את המידע שהם קיבלו, לתת את החלק שלהם בפאזל, אחרת אי אפשר לפתור את התעלומה.


עוד לפני שהמשחק התחיל הבנתי על מה היא מדברת. קבוצת הווטסאפ שאיתה תקשרתי עם הצוות הייתה שקטה, בלי הצחוקים שהיו במקרים אחרים עוד לפני המשחק. החבר'ה התחברו לאט לאט לזום דרך הלינק שהם קיבלו למייל יום קודם אבל נראה שהם המשיכו בעבודה שלהם עד שהמשחק עצמו יתחיל. לא היה סמול טוק.

"תראה מה זה", אמרתי לעצמי, "חצי שנה של עבודה מהבית וכבר אין שום תקשורת ביניהם".

הבעיה היא שבלי תקשורת המשחק שלי יהיה כשלון מחפיר.


החלטתי לעשות את מה שאני סומך עליו כבר 20 שנה ולעלות על הבמה. במקום לתת את ההוראות כמו תמיד, בתור מנחה המשחק, הוספתי לעצמי את הפילטר שאיתו אני משחק את הלורד סמואל פלומר, ובירכתי את המשתתפים לשלום במבטא הבריטי הטוב ביותר שלי.

חלק מהמשתתפים הביטו בי במבט מעט נבוך מהסיטואציה, אבל רובם היו משועשעים. כיוון שהם פעלו לפי ההוראות ושינו את השמות שלהם בזום לשמות הדמויות, יכולתי כבר להתייחס אליהם בתור הדמויות שאותן הם מגלמים ולהכניס בדיחות על ההתחלה. הרגשתי את הקרח נמס.


אחרי שהסתיימו ההוראות והמשחק עצמו התחיל (בסרטון שאני לא אגלה לכם מה יש בו, למקרה שעדיין לא שיחקתם בעצמכם), המצב כבר היה אחר לגמרי. כשנתתי לחבר'ה טקסט להקריא, הם עשו את זה בצורה תיאטרלית וקורעת מצחוק, וכשלא היה להם טקסט, הם חקרו אחד את השניה בלי להרפות. כמובן שעדיין היו איזה 2-3 שהיה קשה להם לקחת חלק בשיחה, אבל חברי הצוות שלהם דאגו לתת להם את המקום לספר את המידע שקיים רק אצלם. הם ידעו שבלי שיתוף פעולה של כולם הם פשוט לא יגלו את הרוצח.

והם גילו. לא רק את הרוצח הם גילו, אלא את כל הסודות הקטנים שהחבאתי בסיפור, ואפילו טעות שהייתה שם ואני לא שמתי לב אליה.


אחרי המשחק קבוצת הווטסאפ התעוררה לחיים. בדיחות פנימות, המשך דיונים והסתלבטויות כל אותו היום.

"היה ממש כיף", אמרה לי אחר כך מנהלת הרווחה, "אבל יותר מזה, פתאום ראיתי אותם שוב כצוות. הם עבדו יחד, על משימה משותפת, כמו לפני הקורונה. מתי אתה עושה לנו עוד אחד?"



37 צפיות